יונה אנסבכר נולד בגרמניה ב- 1930 וכיום הוא מתגורר בירושלים, בדיור מוגן "רמת תמיר". הוא משתף בקורות חייו וזכרונותיו | מחיי הילדות בצל עליית הנאצים, בריחת המשפחה לבלגיה, עלייתו ארצה ועוד..
יש תקנה שלא צריך לדרוך על אדמת ספרד לאחר הגירוש במשך 500 שנה. לדעתי, כך צריך לתקן תקנה לגבי כל אירופה. ברוך ה' שכולנו הגענו לארץ ישראל
נולדתי בשנת 1930 בפרנקפורט שבגרמניה. במשפחתי נמצאת מגילת יוחסין מצד אבא משנת 1800 שמגלה שכבר מאותה תקופה גרנו בגרמניה. הייתי הנכד הראשון הן מצד אבא והן מצד אמא. בני משפחתנו היו דתיים מדורי דורות. זכור לי שליד כניסת הבית של סבא הייתה צלחת עם כסף עבור צדקה. סבתא התמידה לקרוא תהילים והורי אמא היו ממכובדי הקהילה היהודית בפרנקפורט בבית הכנסת של "הרב שמשון רפאל הירש".
לסבא רבא מצד אמא היה מפעל לשתייה חריפה ואבא שמש סוכן ליין ועבד אצל הסבא. זכור לי שאבא הביא יין מארץ ישראל עבור פסח. בביתנו דיברנו רק גרמנית. סבא הירש מצד אמא היה חייל במלחמת העולם הראשונה ואמא הייתה בתו היחידה.
בינואר 1933 עלה היטלר לשלטון. רוב היהודים נשארו בגרמניה. סבא הירש שמכר יין הבין שחייבים למצוא מקלט למשפחתו לאחר שהגרמנים תקנו חוק שאסור לקנות מהיהודים סחורה. במוצאי שבת הוא שכנע את אבי לקחת את הדרכונים של משפחתו וכן מזוודות עם מצרכים חיוניים לנסוע לבלגיה. סבא וסבתא הירש נסעו גם כן. לסבא הירש היו קשרים שם עקב מכירת יינו והוא מצא דירה להשכרה. תחילה נסענו לחוף הים בבלגיה וגרנו בפנסיון. מאוחר יותר עברנו לבריסל ושם חויבנו לחדש את הויזות כל שלושה חודשים. כך שהינו בבלגיה משנת 1933 ועד שנת 1942 באופן לגלי.
רוב יהודי בלגיה גרו באנטוורפן, שם היו שני בתי ספר יהודיים. בבריסל רשמו אותי לבית ספר ממלכתי. בכיתתי היו נערים יהודיים שהגיעו לבית הספר גם בשבת כי בית הספר חייב זאת, אך אני קיבלתי אישור שלא להופיע. מגיל שש, למדתי בתלמוד תורה פעם או פעמיים בשבוע ושם למדנו סיפורי תורה ולהתפלל בסידור. במשך השנים הגיעו אלינו עוד ועוד יהודים ובמיוחד אחר 'ליל הבדולח' ב 1938. פעמיים נשלחתי לחופשה להורי אבי בגרמניה, בשנת 1935 ובשנת 1936. נסעתי לבדי אך בחלק מהנסיעה אדם מבוגר ליווה אותי.
ב10 למאי 1940 פלשו הגרמנים לבלגיה וכבשו אותה. יהודים בעלי תעודות זהות גרמנית חויבו להופיע במשטרה. גייסו את אבא והוא נשלח על ידי הגרמנים לעבוד בדרום צרפת. שם הוא שהה במחנה שבזמנו שימש את הבורחים מספרד מ"פרנקו" ושם טיפלו בו אך ורק מוסדות סוציאליים כמו הג'וינט. אנשים מתו שם מרעב. אבא נסע שם ברכבת אך נדמה לי שחזר הביתה קודם ולקח איתו חפצים אישיים. קיבלנו מעט מכתבים ממנו. במשך שנתיים לא ידענו אם הוא חי. הוא ברח פעם אחת לשוויצריה והוחזר לגרמנים ושוב ברח והפעם בהצלחה. בתקופה זו היינו 9 נפשות בדירה - סבא וסבתא אנסבכר, אמא וששת הילדים. תחילה אמא סירבה לקבל עזרה, אך נכנעה לבסוף. סבא הירש שהצליח לעבוד עד 1941 במכירת היין, נכשל מאחר שהגרמנים הדפיסו על הבקבוקים שמכר - בשש שפות שונות שזהו 'עסק של יהודים'.
חלק מהיהודים שגרו באנטוורפן עבדו בבריסל ונסעו לשם עם רכבת. בתשעה באב הגרמנים תפסו את הרכבת והעבירו את הנוסעים למחנה ריכוז. מאותו זמן הוכרחנו ללבוש 'טלאי צהוב' ונאסר עלינו לנסוע ברכבת. באמצע כיתה ה', כשהייתי בן 11, הופסקו לימודיי ומאותו זמן כולנו נשארנו בבית וכמעט לא יצאנו מהדירה. יום אחד כשהיינו בדירה, הגיעו גרמנים. סבא הירש הראה להם תעודה שהיה חייל בצבא גרמניה וכן תעודה שהיה שייך ליודנראט, הגרמני אמר שיברר את העניין. באותה תקופה הגיעו הגרמנים לחפש את סבא הירש בבית. סבא שילם שוחד לגרמני אך כשגרמני בקש עוד כסף, סבא סרב. הגרמני חזר לבית סבא ומצא את סבתא ששכבה חולה במיטה. הגרמנים לקחו אותה והשכנים הזהירו את סבא לא לחזור הביתה.
שני מקרים אלו גרמו לסבא אנסבכר לעבור לדירת מסתור ששכר באזור התעשיה. בדירת המסתור גר גוי בקומה התחתונה. הוא ניהל את הבית והשכיר לכמה משפחות יהודיות את שלוש הקומות האחרות. לגוי זה היו קשרים הדוקים עם הSS. אנו גרנו בקומה השלישית. כשלסבא וסבתא היה חדר אחד, לבנים חדר אחד, ולאמא והבנות החדר השלישי. בדירה היו חלונות אך הוזהרנו לא להתקרב אליהם. היה לנו מטבח ושירותים ופח גדול ששימש לאמבטיה. בעל הבית היה קונה לנו מצרכים, אך ורק עם תלושים. אולי המחתרת הביאה לנו תלושים. קנינו תפוחי אדמה, סוכר, לפת ואטריות.
הילדים עסקו בלימודים וקראו ספרים. למדנו עם סבא פרקי אבות, משנה, שולחן ערוך ועל החגים. לא יצאנו מהבית. רעדנו כששמענו דפיקות בדלת. היינו ילדים מאוד ממושמעים. גם אני שימשתי כמורה לילדים אחרים הצעירים ממני, לימדתי אותם קרוא וכתוב וחשבון.
כשהגיע יום 'בר המצווה שלי' הביאו אותי ביום ה' בלילה למוסד יתומים עד למוצאי שבת ובשבת קיבלתי עליה לתורה. סבא לימד אותי את הפרשה. היו לי תפילין של מישהו. ידעתי שאני הבכור ועלי לשמש דוגמא. עשו סעודה לכבודי בבית ופתחו קופסאות של סרדינים. סבא הירש היה מגיע לביקורים. לסבא של אבא היה עיתון גרמני כל יום. לנו היה רדיו וקראנו עיתון בצרפתית שלמדנו בבריסל. במשך שנתיים לא יצאנו מהדירה. ראינו את הנסיגה הגדולה של הגרמנים עם כלי המלחמה. ראינו את האמריקאים וידענו שהגרמנים לא יחזרו.
מיד לאחר השחרור יצאנו לאור השמש והתחלנו לארגן בית כנסת. חזרנו לדירה שלנו ומצאנו אותה כמו שעזבנו אותה. אבא חזר אלינו והוא ניהל את הג'וינט. ראיתי את אבא לאחר חמש שנים שלא זכיתי לראותו.
עברתי לגור באנגליה ללמוד בישיבה וגרתי אצל אחד המורים. אחרי שנה באנגליה חזרתי לבלגיה ושם חליתי בדלקת פרקים. לא יכולתי אפילו להרים את ידי. נשארתי בבית כששה חודשים ובקיץ החלמתי. ב 1949 עליתי ארצה עם 'סרטיפיקט'. אבא המשיך לעבוד בבלגיה וסבא עבר לקנדה.
גרתי תקופה בתל אביב ולאחר מכן הפכתי לקיבוצניק ב'יד בנימין', שם הייתי 'רכז קניות' ושם הכרתי את אשתי והתחתנו. היינו שם כארבע שנים עד שהמקום פשט את הרגל. כשכבר לא היה אפילו אוכל בקיבוץ עברנו לפתח תקווה.
ב1951 הורי עלו ארצה. גם הסבא בא מקנדה. קיבלתי עבודה בהוצאת ספרים ולאחר מכן פתחתי חנות סיטונאית לספרים. שם עבדתי ארבעים שנה לערך. נולדו לנו שלושה בנים ונכדים ונינים בלי עין הרע.
לא נסעתי לחו"ל לאחר שעליתי ארצה. יש תקנה שלא צריך לדרוך על אדמת ספרד לאחר הגירוש במשך 500 שנה. לדעתי, כך צריך לתקן תקנה לגבי כל אירופה. ברוך ה' שכולנו הגענו לארץ ישראל.
מוגש ע"י רמת תמיר, דיור מוגן בירושלים