בטקס עשרה בטבת שהתקיים ברמת תמיר ציינו את "יום הקדיש הכללי" במעמד מרגש ומיוחד. בטקס השתתפו רבים מדיירי הבית, קראו פרקי תהילים, למדו משניות ושרו בצוותא את "אני מאמין" בניגון היהודי העתיק שסחף את כולם. בהמשך החזן "חנוך דינין" נשא את תפילת "קל מלא רחמים" ו"יזכור" וקרא קדיש לעילוי נשמת כל אותם יהודים שלא זכו שיאמרו עבורם קדיש.
בסיום הטקס הקשיבו כולם לסיפור מופלא ומרתק מהגב' יעל עיני על "ילד מברזיל שגילה את יהדותו בעקבות חנוכית עץ עם סיפור יוצא דופן" ומובא כאן בהמשך.
סיפור הילד וחנוכית העץ ששינתה את הכל
מאת: הגב' יעל עיני בטקס עשרה בטבת - יום הקדיש הכללי.
סיפורנו מתחיל ביהודי אשר ניצל מהשואה האיומה אך איבד בה את משפחתו. לאחר המלחמה היגר לברזיל והקים שם משפחה, אך לא גילה לילדיו שהם יהודים.
כאשר בנו הגיע לגיל 13 הוא הזמין אותו לסיבוב קניות ואמר לו שיבחר מתנה כרצונו לרגל יום הולדתו, האבא ציפה שהנער יבחר משחק נחמד, אבל כשהילד עבר ליד חנות של מוצרי יודאיקה מאוד מצאה חן בעיניו חנוכיה אחת מעץ שהוא ראה בחלון הראווה. האבא ניסה לשכנעו לקנות לו איזה משחק במקום ה"חפץ המיושן של הזקנים" אבל הבן התעקש!
כשהם ניגשו אל המוכר הוא הסביר שהוא לא מוכר את החנוכיה הזו בגלל הסיפור המרגש שעומד מאחוריה. הוא סיפר להם שאת החנוכיה בנה במסירות נפש יהודי באחד המחנות בתקופת השואה כדי שמאות היהודים שם יזכו במצווה למרות הסכנה הגדולה. הוא רצה לחזק את רוחם. החנוכיה הזו שרדה את השואה ולכן הוא רואה בה חשיבות מיוחדת.
הסיפור הזה הלהיב עוד יותר את הנער שמתעקש שהוא רוצה את החנוכיה, אביו החליט להציע למוכר סכום גבוה תמורתה, המוכר הסכים והנער שקיבל את החנוכיה היה מאושר, הראה אותה לחברים והיה נלהב מהחנוכייה שלו.
יום אחד חנוכיית העץ החליקה מידיו של הנער ונשברה, הנער בכה והתעצב. הוריו ניסו לעודד אותו בכך שניתן להדביק את החלקים ותוך כדי ניסיון לתקן אותה נשר פתק מתוך אחד החלקים.
היה זה מכתבו המרגש של האמן היהודי שיצר את החנוכיה במחנה ההשמדה והוא סיפר בפתק את סיפורו. הוא אסף חתיכות עץ במחנה ויצר את החנוכיה הזו כדי לזכות את תושבי המחנה במצווה.
הוא הוסיף וכתב כי איש במחנה לא יודע אם יזכה לראות את יום המחר וכי הוא עצמו לא יודע אם יזכה להדליק את החנוכיה שבנה.
בהמשך מכתבו הוא מבקש שמי שימצא את החנוכיה ידליק בה נרות לעילוי נשמתו ולעילוי נשמת משפחתו וחתם את שמו "שלמה לוין".
בסיום קריאת המכתב האב התעלף וכאשר חזר להכרה הוא התעלף שוב.. התברר שכותב המכתב היה לא אחר מאשר אבא שלו.
ילדיו המופתעים התוודעו לסיפורו ולכך שהם יהודים והיו בטוחים שהמנורה הזו נשלחה אליהם כמסר מהשמיים.
המשפחה החליטה לעבור להתגורר בקרבת הקהילה היהודית ובחלוף הזמן הם שבו לחיק היהדות וכל זאת בזכות מסירות הנפש והמנורה של הסבא.
זהו סיפור אמיתי. המשפחה הזו עלתה לארץ ומתגוררת כיום בכפר סבא.
מוגש ע"י צוות רמת תמיר, דיור מוגן בירושלים