עו"ס טלי שפיגל, מלווה בעבודתה את בני הגיל השלישי בהתמודדות הלא פשוטה עם ההחלטה לעזוב את הבית ולעבור לדיור מוגן. היא מספרת על "חנה" אישה מבוגרת שהיא מלווה בשנה האחרונה וגם חולקת איתנו מניסיונה הרב תובנות להתמודדות נכונה עם המעבר.
"לעצור להתבונן ולתת מקום למורכבות, אך לא להישאר שם, לא להיבהל, אלא לומר לעצמנו שזהו תהליך טבעי ואנחנו נמצאים כרגע בתקופה של שינוי"
חנה (שם בדוי) יושבת על הספה בסלון ביתה ונאנחת לעצמה בכבדות, מחר היא תעזוב את הבית בתל אביב ותעבור לדיור מוגן בירושלים. הילדים הלכו לפני שעה קלה, הם כבר סיימו לארוז הכל בארגזים העמוסים הממלאים את הבית.
חנה מתבוננת בבית סביבה, לכאן היא הגיעה עם בעלה לאחר החתונה, כאן נולדו ילדיה ולכאן הגיעו הנכדים. כל קיר מקירות הבית מדבר אליה, כל פינה אוצרת זיכרונות. היא בוחנת במבטה את הארון בסלון שכבר 40 שנה עומד על מקומו בנאמנות ועל השולחן הישן החרוץ בחריצי הזמן כמו פניה חרושות הקמטים. (אישה יפה חנה, הקמטים המעטרים את פניה מוסיפים לה חן וכמו מעידים על ניסיון חייה).
כמה ארוחות משפחתיות נסעדו על שולחן עתיק זה.. הזיכרונות צפים ועולים והיא נזכרת במחמאות שקבלה ממשפחתה על המאכלים הטעימים שהיטיבה להגיש ועל העוגות ההונגריות עם ה'מתכונים הסודיים' שעוברים במשפחתה מדורי דורות.
בכל פינה בבית ניכרים היו - תשומת הלב וטוב הטעם של חנה. "ביתנו הוא מבצרינו" נהגו היא ובעלה לומר ועכשיו עננה של עצב חולפת בפניה, עכשיו את המבצר שלי עליי לעזוב.
בעלי נפטר והבדידות קשה עליי, הילדים אמנם מגיעים עם הנכדים, אך בסופו של יום אני לבד ואיני מעוניינת להטריח אותם שהרי גם ככה הם עסוקים כל כך ודואגים. בשנים האחרונות גם הירידה במדרגות הפכה למשימה לא פשוטה והמקומות שנראו לי קרובים כל כך, נראים היום רחוקים מתמיד כמו קופת החולים, המכולת, מועדון החברים ועוד.
הבית והזיכרונות דרשו מאמץ ניכר בהחלטה לעבור לדיור מוגן ומה שבאמת הכריע את הכף, היא ההבנה בצורך לעבור למקום שיקל עליי את ההתנהלות ואת שגרת החיים ומעבר לכך, הוא ללא ספק יקל גם על ילדי הדואגים. חברה אמרה לי פעם בבדיחות ש"במעבר לדיור מוגן אנחנו עושים טובה פעמיים, טובה לעצמנו וטובה לילדים" בשכל אני יודעת ומבינה, אך הלב עדיין מתקשה לקבל את עזיבת הבית.
"כך בעצם בנויים חיינו" מסבירה טלי (עו"ס המלווה את חנה) - מרגע היוולדנו נמצא עצמנו בתנועה מתמדת, התפתחות ושינויים הם בעצם הדבר היחיד הקבוע בחיינו כמו למשל - המעבר מילדות לבגרות, מרווקות לנישואים, מיחידות להורות ושוב עזיבת הקן של הילדים, כשבתוך כל אלה מתקיימים גם שינויים ומעברים מקצועיים, חברתיים, גיאוגרפיים וכדו'.
השינויים שנחווה לאורך חיינו, עשויים להיות מבלבלים ומאתגרים. אפילו ה'שינויים שמחים' לכאורה כמו לידה או נישואין, עשויים להיות מלווים בלא מעט טלטלות. "כל העולם כולו גשר צר מאוד" כתב רבי נחמן מברסלב - חיינו כאמור מורכבים ממעברים ממקום למקום ומתקופה לתקופה. 'מעבר' הוא בעצם שלב של בין לבין, מדבר ישן לדבר חדש ולא מוכר.
6 תובנות להתמודדות יעילה במעבר לדיור מוגן
להתייחס למעבר כאתגר ולא כקושי, כהתפתחות ולא כנסיגה.
לעצור להתבונן ולתת מקום למורכבות, אך לא להישאר שם, לא להיבהל, אלא לומר לעצמנו שזהו תהליך טבעי ואנחנו נמצאים כרגע בתקופה של שינוי.
להמשיך בעשייה כל הזמן ולבנות שגרת יום.
לבקש עזרה ולא להתבייש - בכל דיור מוגן יש מערך של רפואה וכן עזרה ותמיכה נפשית כמו עובדת סוציאלית, אם בית וכדו'.
לשתף את הילדים ובני המשפחה כאשר אתם זקוקים ליותר ביקורים ושיחות.
לדבר עם תושבי המקום, לשמוע מניסיונם ולשאול בעצתם, שהרי אין חכם כבעל ניסיון.
ולסיכום: האתגר הוא - לקבל את השינוי ולצאת מאזור הנוחות. לדעת להתגמש ולהיפתח, להסכים ולאפשר. להכיל את החשש ולנסות לקבל ולאהוב את המציאות החדשה ולפתח בה כלים חדשים.
כעבור שנה - אני חוזרת לחנה שלנו
כעבור שנה מהפעם הקודמת בה נפגשנו, אני מעוניינת שוב להיפגש עם חנה כדי לשוחח ולהתבונן יחד על הרגשתה ולשמוע את תובנותיה לגבי הבית החדש שלה. כשאני מצלצלת אליה לקבוע פגישה (בדיור המוגן) אני מופתעת 'לשמחתי' לגלות שמאוד קשה לקבוע איתה פגישה ומדוע? כי בבקרים היא מקפידה ללכת לשיעורי התעמלות ופעילה לאחר מכן בסדנת מלאכת יד - ובשעות אחר הצהריים חנה מנווטת בין הרצאות מעניינות לביקורים של המשפחה והנכדים.
כאשר 'סוף סוף' הצלחנו למצוא את הזמן ונפגשנו, חנה סיפרה לי בהתרגשות על "עולמות שלמים הנגלים לעיניה" היא מספרת על החברות החדשות שהכירה ועל תחומי העניין הנוספים שנכנסו לחייה. חנה שיתפה אותי שמעולם לא הרבתה לטייל, בעיקר בשל אילוצי הזמן ושגרת החיים, אך כיום היא מאוד נהנית להשתתף בטיולים של הדיור המוגן וזוכה לגלות ולהכיר עולם שלם של טבע ונופים ומקומות חדשים מרתקים.
חנה סיפרה לי שאמנם בתחילה לקח לה קצת זמן להסתגל למקום החדש, אך בהמשך החלה אט אט - להשתלב בפעילויות השונות, להכיר חברות חדשות, להתחבר לשכנה החדשה שהכירה ומרבה להתייעץ איתה, לשנות ולטפח את הדירה החדשה שלה כמו שהיא אוהבת. כיום חנה מרגישה ממש חלק מהמקום ושומרת על קשר רציף עם צוות הבית שלדבריה- עוטף דואג ומחבק.
החלטתי, אומרת חנה - שאתן לדלתות חדשות להיפתח או כמו שאומרים הנכדים החלטתי "לזרום על החיים"
לסיום, טלי מביאה מדבריו של ד"ר סוס בספרו הנפלא "אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים".
בְּהַצְלָחָה!
הִגִּיעַ הַיּוֹם.
אַתָּה יוֹצֵא לִמְקוֹמוֹת נִפְלָאִים!
אָז שָׁלוֹם.
עִם רַגְלָיִם בַּנַּעֲלָיִם
וְעִם שֵׂכֶל בָּרֹאשׁ -
תִּמְצָא אֶת הַדֶּרֶךְ שֶׁלְּךָ,
אַל תַּחְשֹׁושׁ.
אַתָּה יָכוֹל וְיוֹדֵעַ, מוּכָן וּמְזֻמָּן,
וְאַתָּה הוּא זֶה שֶׁיַּחֲלִיט לְאָן.
מוגש ע"י רמת תמיר, דיור מוגן בירושלים