בערב יום השואה התקיים ברמת תמיר האירוע המרגש "זיכרון בסלון" אשר לא הותיר עין אחת יבשה | טלי שפיגל, עם הסיפורים המטלטלים, הרשמים והתחושות בעקבות האירוע.
ערב יום השואה, דיירי רמת תמיר ובני משפחה מכונסים יחד לשמוע את סיפורם של שלושה "ילדים" מבית הילדים של יונה טיפנברונר מבריסל. הילדים האלה שתמונתם מוקרנת לנו על המסך הם דיירי רמת תמיר היום - הלגה קונשטט, רחל שוורץ ושמואל אמזל.
הם סיפרו לנו בהתרגשות איך מלאך אחד בשם "יונה טיפנברונר" דאג לכל מחסורם בבית הילדים שהיה בבריסל ופעל בחסות הגסטפו. המלכה בבלגיה לא הסכימה למשלוח הילדים ובאין ברירה נתן הגסטפו את אישורו לכך, כאשר התוכנית הזדונית של הגרמנים היה לשלוח אותם למותם בסוף המלחמה. במשך שעה שלמה שמענו מקצת סיפורם המרתק.
רחל שוורץ סיפרה שהמנהל בבית הילדים עשה אותה שליחה בשל המראה הלא יהודי שהיה לה. באחת השליחויות היא עברה ליד בית אמה וגעגועיה גברו ועל אף הסכנה היא נכנסה פנימה לתת חיבוק לאמא וביקשה רק לילה אחד, רק לילה אחד להישאר לישון איתה. האם אזרה את כל כוחותיה ואמרה לה "בשום אופן לא". למחרת בשבע בבוקר נלקחה האם אל מותה. "אם אמא הייתה מסכימה לי אמרה רחל, לא הייתי אתכם היום"...
הלגה קונשטט סיפרה, איך הם ברחו מבית הילדים לכנסיה כי הגיעה שמועה שהגרמנים הגיעו לקחת את הילדים להשמדה חו"ש. "לילדים הקטנים נתנו תרופות הרדמה (כדי שלא ירעישו ויתגלו בעת המעבר) והגדולים סחבו אותם על הגב". הלגה שהיתה מבין הגדולים לקחה כמה פעמים את הילדים על גבה עד שהגיעו למקום בטוח.. רחל שוורץ (שישבה לצידה באירוע) צחקה ואמרה לה "הלגה יקרה עכשיו אנחנו מבינים למה כואב לך הגב"...
שמואל אמזל שהיה אחד מאותם ילדים שברחו לכנסיה הוסיף, כי לאחר שהם הגיעו לכנסיה היה ילד אחד שהיו לו תפילין. הבנים עמדו בתור להניח תפילין מאחורי הוילון, הכומר שלא הבין למה הוילון זז כל הזמן, בדק וראה את הילדים מניחים תפילין במסירות נפש. לימים סיפר אותו כומר, כי הוא קיבל הנחיות מהכנסיה להמיר את דתם לנצרות, אך כאשר הוא נוכח בדבקות של הילדים החליט לא לעשות זאת...
יונה אנסבכר דייר נוסף מבלגיה שנכח באירוע סיפר, כי בערב הבר מצווה שלו הוא הוברח על ידי משפחתו לתוך בית הילדים, כי רק שם היה מנין ושם הוא קרא בתורה. הוא הוסיף ואמר שכל יום היה רישום מדויק של הילדים על ידי הגסטפו ואם היו תופסים שיש ילד נוסף המנהל היה מתחייב בנפשו...
זוהי גבורת הרוח היהודית. ולמה קראתי לבלוג הזה "הנקמה המתוקה של המקררים"? כי כשמבקרים בבתי הדיירים אצלנו ברמת תמיר (וזכינו שיש בינינו עוד צדיקים וצדיקות ניצולי שואה) דבר ראשון רואים את המקרר עמוס בתמונות של הילדים הנכדים והנינים ואף בני נינים… אותם אודים מוצלים מאש, אותם גיבורים הקימו משפחה לתפארת, משפחות ענפות מתוך סולם ערכים יהודי של תורה, נתינה וחסד. אנחנו מרכינים ראש לזכר הנספים, מחבקים ומוקירים את הגיבורים שורדי השואה ויודעים כי "נצח ישראל לא ישקר".
מוגש על ידי רמת תמיר - דיור מוגן בירושלים
Comments